הפשטות המקומית

אני מגיעה ל-Awassa, עיר על שפת אגם Awassa, שנמצאת כמה שעות דרומית לאדיס אבבה (אתיופיה), אחרי טרק של ארבעה ימים ב-Bale Mountains (הרים בגובה של למעלה מ-4,000 מטר), ונסיעה ארוכה מסוף המסלול, בטרמפ (טרמפ בתשלום "סמלי" - כלומר, נסחט אותך כמה שיותר כי את נואשת אחרי טרק, תקועה בעיירה שכוחת אל ואין לך מושג מה באמת המחיר האמתי) עם נהג משאית שצריך לעשות הסבה ולהיות קומיקאי, והנהג המחליף שלו, שאמנם סיים תיכון ולמד גם פיזיקה באנגלית, אבל עדיין לא יודע להוציא מילה מהפה באנגלית. ואחרי ארבעה ימים בשטח, בלי אמצעי בישול (מה שווה גזייה בלי גז שהוא מצרך בלתי ניתן להשגה באתיופיה?), כל מה שרציתי היה תה (Shai באמהרית) וקפה אתיופי טוב (Buna). במהלך היום, אפשר למצוא אינספור "בתי קפה" קטנים שמגישים קפה ותה בכמה גרושים (או ליתר דיוק ביר - המטבע המקומי). תמיד תהיה אישה שקולה את פולי הקפה, כותשת אותם ביד, ומרתיחה את המים עם הקפה על גחלים. כולם יושבים סביבה, על כיסאות קטנים, שותים ומתענגים על הריח. אבל אני הגעתי בשעה מאוחרת בלילה, ובשעות האלה אנשים מחפשים משקאות אחרים (יש למישהו רעיון? לא רק הקפה האתיופי מפורסם, אלא גם הבירה המקומית ויין הדבש - Tej).

על פסגת Tulu Dimtu, ההר הגבוה ב-Bale Mountains

אני מסתובבת ברחובות Awassa בחיפוש אחר אחד מאותם דוכני קפה, ואחרי ששאלתי כמה מקומיים (הם תמיד יודעים את כל הסודות), וכולם אמרו שכבר מאוחר מאוד וכל בתי הקפה עברו הסבה לבתי בירה, כבר החלטתי לחזור לחדר ולשמור את התענוג ליום המחר. אך אני עקשנית לא קטנה והחלטתי לבדוק רק עוד רחוב אחד (אחד אחרון!) ושם, על המדרכה (סוג של מדרכה), מצאתי אישה מתוקה שמגישה קפה ותה, ואפילו מכינה צלחות עם אבוקדו, ביצה ותפוח אדמה (ה-Fast Food הטיפוסי ב-Awassa).

מסביבה ישבו לפחות עשרה חבר'ה, רובם גברים, שתו, אכלו וצחקו יחדיו. האם כולם הכירו אחד את השני לפני שישבו שם? האם כולם היו חברים? סביר להניח שלא. סביר שהכירו רק לפני כמה דקות כשהתיישבו לשתות ולאכול, ושיערתי אז שגם אני אטמע בתוך החבורה הזאת תוך כמה דקות בודדות. הם פינו לי מקום. שתיתי כוס קפה (And Buna!) ומיד אחריה עוד כוס תה (And Shai!), ותוך כמה דקות הייתי חלק מהחבר'ה וחלק מהשיחה, שהתנהלה ברובה באמהרית, אך נזרקו כמה מילים באנגלית כדי שאבין משהו בכל זאת. הייתה שם אישה עם ילד שאמרה לי בעברית: "אני אוהבת אותך", ועוד בחור שישב כל כך קרוב אליי, הסתכל בי במבט משתוקק והתחנן להזמין אותי לכוס בירה. תוך כמה דקות היה לי למי להתקשר במקרה שלא אמצא איפה לישון בהוואסה, אזדקק להדרכה בעיר או סתם ארגיש בודדה.

סביר להניח שכל האנשים שישבו שם באותו ערב, לא ייפגשו עוד לעולם, אולי אפילו לא יזכרו אחד את השני בחלוף הימים והשבועות, אך לערב אחד הם היו כולם חברים והעבירו את הזמן בכיף, ואני הייתי חלק מהם, ובסופו של יום - זה כל מה שצריך - להרגיש שייך, אפילו אם רק לזמן מוגבל.

הגעתי לאפריקה כדי לחפש בעלי חיים ומצאתי בני אדם, וגם את עצמי על הדרך, או מי שתמיד רציתי להיות. כבר כמעט שנה שאני ביבשת הצבעונית הזו, וכל יום חוויה חדשה מסעירה אותי, נוף שונה מעורר בי השראה, ובעיקר אדם נוסף כובש את לבי.

תיירת באחד מדוכני הקפה באתיופיה

הפשטות כאן אולי תפסה אותי יותר מכל - תפיסת החיים, אורח החיים, דרך המחשבה, האנשים - כולם פשוטים ובסיסיים מאוד. בלי תסבוכים גדולים מדי. ככה בקלות, בפינת רחוב, בערב אחד, אפשר ליצור חברויות. החיים אינם פשוטים כלל, וכל יום, עבור אנשים רבים, הוא מלחמת הישרדות. ולמרות כל זאת ואולי בגלל זה - כל השאר נשאר פשוט, לא מורכב.

אני חוזרת למלון הזול שאני ישנה בו, שבאופן יוצא דופן ומפתיע יש בו בוילר כדי לחמם את המים במקלחת. אך כמה "מפתיע"... הבוילר לא עובד! אני קוראת "לאב הבית" שמגיע, בודק, בוחן, מנסה (כל זאת עם פנס בפה כי גם הנורה במקלחת נשרפה) ולבסוף אומר לי: "Yeleum" (אין, לא נמצא - באמהרית). הבעיה נפתרה! כמה פשוט!

שיעור בפיזיקה למקומיים בעיר Abala

אני אוהבת לטייל בטבע ותמיד מעדיפה לישון בחוץ, תחת כיפת השמיים, עם אוהל ושק שינה, כי מלבד הנופים המדהימים והחיות שאפשר למצוא, בזמן טיול כזה, חוזרים לדברים הבסיסיים ביותר בחיים - הגעה ממקום למקום ברגל, בישול, מציאת מקום לישון בו ועץ שמאחוריו אפשר להסתתר כדי ללכת לשירותים. זה לא תמיד פשוט, כלומר קל, אבל זה בסיסי, ולא מתוסבך. וכל החשיבה בזמן הטיול היא חשיבה הישרדותית.

אפריקה מציעה לי את דרך החיים הפשוטה הזו, הקבלה הפשוטה של האנשים לתוך החברה, קבלה של דברים כפי שהם, כל יום ובכל מקום. אתה שייך, והדברים הם מה שהם, פשוט, קל ולעניין.

לא הכול קל עבורי... ולהיות בחורה לבנה שמסתובבת לבד באפריקה, זה לא הכי טריוויאלי ומושך הרבה תשומת לב, לטוב ולרע. אך את הקשיים נשמור לפעם אחרת, ובינתיים נהנה מהטוב.