את לא מתגעגעת?
- Yael Israeli
- Jan 22, 2016
- 3 min read
"את לא מתגעגעת כבר?" שואל אותי מישהו מהארץ לפחות פעם בשבוע. "לא מתחשק לך לחזור? לא מספיק? לא הגיע הזמן להתחיל לעבוד ולהמשיך ללמוד?"
מתגעגעת? אני מנסה לחשוב מי ומה היה חסר לי בשנתיים האחרונות מאז עזבתי את הארץ.
כן, ברור שאני מתגעגעת לאימא ולאבא, שהם האנשים הקרובים אליי ביותר.
וכן, מתגעגעת להרים טלפון להילה, חברתי הטובה, ולקבוע לסיבוב בהר איתן ביום שישי בבוקר.
הילה ואני בטיול משותף בהודו
מתגעגעת לפגוש את נורית על הדשא באוניברסיטה ולהתפנק (כל פעם מחדש) מאוכל שהיא הביאה מהבית, גם בשבילי.
מתגעגעת להרים טלפון לולריה, החברה הכי טובה שלי מהצבא, שהיא אולי ההפך הגמור שלי, לדבר אתה שעתיים בטלפון ועדיין לסיים את השיחה כי היא חייבת לרוץ לעבודה ולא כי נגמרו לנו נושאי השיחה (וכמובן לקבוע לדבר מאוחר יותר, כדי לסגור את כל הקצוות).
ולריה ואני בבילוי משותף
מתגעגעת לשחיות היומיות בשש בבוקר ולריצות השבועיות בעמק המצלבה.
מתגעגעת לשוק מחנה יהודה בימי שישי, כשהוא עמוס-עמוס-עמוס וכולם לחוצים לקראת שבת, אבל הוא כל כך חי וצבעוני וריח המאפיות פשוט מטריף. מתגעגעת לסלט ירקות טרי-טרי שחתכתי בעצמי ושמתי את כל הדברים שאני אוהבת (ומרשה לעצמי מבחינת דיאטה).
מתגעגעת לקחת את האוטו באופן ספונטני ולצאת לטייל במדבר יהודה, רק עם תיק ומפה (ואולי עם סילבן כלבי האהוב).
בסיום עוד ריצה עם ניצן גיסתי במרתון בירושלים
מתגעגעת למכולות בארץ, שאני יודעת בדיוק מה יש בהן ובדיוק מה אני רוצה לקנות.
מתגעגעת לרחובות ירושלים, שאני יודעת אם לפנות בהם ימינה או שמאלה ויודעת בדיוק מה מחכה לי בהמשך הרחוב.
מתגעגעת לחומוס בעיר העתיקה ולפיתות בשער שכם, שגם בתקופות מתוחות, חברוּת נשארת חברוּת.
תצפית מנבי סמואל, הנקודה האהובה עליי בירושלים, עם משפחתי
מתגעגעת לידיעה הברורה היכן אשן היום בלילה ומי (ומי לא) יקבל את פניי.
מתגעגעת לשיחות עם אנשים קרובים שכבר מכירים אותי ויודעים בדיוק מה החולשות והחוזקות שלי. מתגעגעת לשתיקות עם האנשים האלה, להרגשה שלא צריך "למלא את החלל" כל הזמן ואפשר להבין אחד את השני גם בלי להגיד אף מילה.
משפחתי ואני
מתגעגעת למוזיקה של יום שישי בצהריים ברשת ב', מעורבב בריחות האוכל של אימא ובריח האקונומיקה מהניקיונות של אבא.
מתגעגעת לפגוש באקראי מישהו מוכר ואהוב באוניברסיטה, ולהתרגש אחרי שלא נפגשנו הרבה זמן.
מתגעגעת לקנות מנת פלאפל אצל האחים לוי בשוק ולאכול בשיא המהירות, בעמידה, ליד הדוכן.
מתגעגעת לפגישות הקבועות עם אימא לקפה בארומה, כשרק שתינו שם ופלאפונים מחוץ לתחום.
מתגעגעת לסילבן, שהוא אולי לא הכלב הכי חכם שיש, אבל הוא הכי מתוק ויפה שיש ומצחיק אותי כל פעם מחדש.
סילבן החתיך
מתגעגעת לבניית ארונות עץ ותיקוני חשמל עם אבא, כשהוא עובד ואני בעיקר מתפעלת מאיך שהוא עושה את כל זה.
מתגעגעת למזג האוויר היציב בארץ, שאת יודעת בדיוק איך הולך להיראות היום שלך.
מתגעגעת לדעת באיזו תחנה עליי לרדת מהאוטובוס. מתגעגעת להקשיב לשיחות טלפון ולשיחות בין אנשים באוטובוס ולהבין כל מילה.
בעיקר מתגעגעת לתחושה הזו שאתה מקומי, יודע בדיוק באיזה כיוון ללכת, מה הדרך הקצרה ביותר ומה הדרך הנעימה ביותר, מה בית הקפה הטוב ביותר בעיר, איך דברים מתנהלים ושאם בכל זאת תסתבך בצרה - תמיד תוכל להתקשר לאבא ולאימא שיבואו להציל אותך.
הוריי ואני יחד עם חבר יפני שפגשנו בדרך, בתצפית על העיר Queenstown, ניו זילנד
אבל החיים שלנו מלאים בגעגועים ובנוסטלגיות. כולנו מתגעגעים למישהו ולמשהו באופן קבוע. חלקם אנשים שלא נוכל לראות לעולם, דברים שלא נוכל לעשות עוד, מצבים שלא יחזרו על עצמם ותחושות שאולי לא יהיו מנת חלקנו יותר. את כולם אנחנו מנסים להחליף באחרים - ברגעים אחרים, באנשים אחרים, במקומות אחרים, בחיות אחרות, שחלקם יהיו טובים יותר, חלקם פחות, אך כולם יענו על צרכים דומים לאלו הישנים שהיו לנו - אליהם אנחנו בכל זאת מתגעגעים לפעמים.
חברים חדשים בקניה
המשפחה החדשה שלי בדרום אפריקה (מצד ימין על פי הסדר): דקס, אני, רונה, סאלי, ג'ון, שרון, גורדון ודלין
וגם אני, מנסה למצוא "תחליפים" כאן באפריקה שיעזרו להקל על הגעגועים - הפילים היו חיות המחמד שלי בדרום אפריקה; שירו ואינג'ירה הם מנת הבית שלי באתיופיה; יש לי כבר חבר אחד בקניה שיהיה מוכן לחצות את המדינה אם אקלע לצרה וברֵכת שחייה קבועה בניירובי, שאני הולכת אליה כל בוקר כשאני מגיעה לעיר.
חיות המחמד החדשות שלי
ויש כמה דברים שאני לא מתגעגעת אליהם בארץ - לתחושה שאני משעממת, לא מיוחדת ולא שייכת. תחושה שסוגרת אותי בפני אנשים.
וכל אלה, השתנו כאן בזכות האנשים שאני פוגשת כל הזמן - אני מרגישה מיוחדת ושייכת. אנשים אוהבים אותי ומראים זאת בצורה הברורה ביותר שניתן, וזה פותח אותי אליהם ולעולם.
התחושה הזו, שאתה נאהב ושמקבלים אותך בלי יותר מדי מבחנים ושאלות, גוברת על כל הגעגועים ותחושות האשם על שאני בחופש כל כך ארוך.
ילדים בכפר Malaso, קניה ואני. למרות שאני נראית שונה, אני עדיין מרגישה שייכת ונאהבת!
Kommentare